Ktouboth
Daf 51b
הלכה: הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִיךְ כול'. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּיי. בְּשֶׁלֹּא כָנַס. אֲבָל אִם כָּנַס אֵין אָדָם מְאַבֵּד אֶת זְכוּתוֹ בְלָשׁוֹן הַזֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה. הָאוֹמֵר. יָדַיי מְסוּלָּקוֹת מִן הַשָּׂדֶה הַזּוֹ וְרַגְלַיי מְסוּלָּקוֹת מִן הַשָּׂדֶה הַזּוֹ. לֹא אָמַר וְלֹא כְלוּם. אָמַר רִבִּי אָבוּן בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁאֵין אָדָם מְאַבֵּד אֶת זְכוּתוֹ בְלָשׁוֹן הַזֶּה. דְּתַנִינָן תַּמָּן. מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וּמָכַר אֶת שָׂדֶהוּ וְכָֽתְבָה הָרִאשׁוֹנָה לַלּוֹקֵחַ. דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמָּךְ. הַשְּׁנִייָה מוֹצִיאָה מִיַּד הַלּוֹקֵחַ. הָא הָרִאשׁוֹנָה לֹא. אָמַר לֵיהּ. כָּל גַּרְמָהּ אָֽמְרָה שֶׁאֵין אָדָם מְאַבֵּד אֶת זְכוּתוֹ בְלָשׁוֹן הַזֶּה. אָלָּא כָאן אֲפִילוּ הַשְּׁנִייָה לֹא תוֹצִיא מִיַּד הָרִאשׁוֹנָה. וְלָמָּה אֵין הָרִאשׁוֹנָה מוֹצִיאָה מִיַּד הַלּוֹקֵחַ. 51b שֶׁכֵּן הִיא כוֹתֶבֶת לוֹ. כָּל עֶרֶר שֶׁיֵּשׁ לִי בַשָּׂדֶה זוֹ אַל יְהִי לִי עִמָּךְ כְּלוּם.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Yanaï: la Mishna parle du cas où le mari a libellé ses conditions avant que la femme ait intégré le domicile conjugal; mais après ce moment, l’homme n’a plus l’habitude de s’exprimer ainsi pour renoncer à son droit d’acquêt. De même, dit R. Yossé b. R. Aboun, l’enseignement de R. Hiya le confirme, en disant: Celui qui déclare à son associé pour un champ ''qu’il y renonce des pieds et des mains'' n’a pour ainsi dire rien promis (ce n’est pas une formule de don). Mais, demanda R. Aboun, b. Hiya devant R. Zeira, notre Mishna peut-elle dire que l’homme ne renonce pas à son bien en ces termes? Au contraire, une Mishna dit plus loin (10, 6): ''Un individu qui a eu 2 femmes a vendu sa terre; la femme qui est la 1re en date a assuré l’acheteur par écrit qu’elle ne lui réclamera jamais le douaire; en ce cas, la 2e femme prendra le terrain des mains de l’acheteur, etc.''. Donc, la 1re femme ne le peut pas (bien qu’elle n’ait pas pris l’engagement de ne lui rien réclamer); n’en résulte-t-il pas qu’en ces termes on peut renoncer aux droits acquis? Ici, fut-il répondu, la Mishna même dit formellement que l’on ne perd pas ses droits en ces termes; et la Mishna précitée parle de la 2e femme, pour dire que même celle-là ne pourra pas reprendre le terrain des mains de la première (mais de l’acheteur). D’autre part, la 1re ne peut pas reprendre le terrain à l’acheteur, parce qu’elle lui a écrit: ''Pour toutes contestation que j’aurai en ce champ, je n’aurai jamais aucun recours contre toi (403)De cette façon on renonce aux droits d'acquêt''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בשלא כנס. אלא בעודה ארוסה כתב לה הוא דמהני כדפרישית במתני':
אין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה. כשאמר דין ודברים אין לי עמך דאין כאן לשון מתנה:
מילתיה דר''ח. כלומר מברייתא דר''ח שמעינן נמי הכי האומר כו' וכדאמר בבבלי ריש פרקין:
מתניתא אמרה כן. קושיא היא וכי מתניתין אמרה כן שאין כו' והא ממתני' בפרקין דלקמן איפכא שמעינן לה:
השניה מוציאה מיד הלוקח. שניה הוא דמוציאה הא ראשונה לא ואע''ג דלא כתבה לו אלא דין ודברים אין לי עמך אלמא דאדם מאבד זכותו בלשון הזה:
כל גרמה אמרה. כל עצמה דמתני' וכלומר לעולם אין אדם מאבד זכותו בלשון הזה והא דקתני (אין) השניה לאשמעינן היא גופה דאפי' השניה לא תוציא מיד הראשונה אלא דוקא מיד הלוקח דלא תימא הואיל והראשונה סילקה נפשה משדה זו אף השניה מוציאה ממנה:
ולמה. וכ''ת אמאי אין הראשונה מוציאה מיד הלוקח משום דמיירי שכן היא כותבת לו כל ערר שיש לי בשדה זו אל יהי לי עמך כלום דבלשון הזה מאבד אדם זכותו:
כָּתַב לָהּ וְכָתַבְתָּהּ לוֹ. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד זְכוּתוֹ כָּךְ אִשָּׁה אֵינָהּ מְאַבֶּדֶת זְכוּתָהּ. כָּתַב לָהּ מִן הָאֵירוּסִין וּמִן הַנִּישּׂוּאִין. פְּלוּגְתָא דְּבֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית שַׁמַּי תִּמְכּוֹר. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית הִלֵּל לֹא תִמְכּוֹר.
Traduction
Si l’homme a écrit dans le contrat qu’il n’aura jamais de droit sur ses biens à elle, de même que la femme s’engage par écrit à ne rien réclamer de ce que le mari lui doit, l’engagement est nul: ni l’homme, ni la femme, ne peuvent ainsi faire disparaître leurs droits acquis. Seulement, au cas où l’homme a pris l’engagement écrit dès les fiançailles, renouvelé lors du mariage, c’est un point en litige entre l’école de Shammaï et celle de Hillel: la 1re valide en ce cas la vente par la femme; l’autre l’interdit.
Pnei Moshe non traduit
כתב לה מן האירוסין ומן הנשואין. משום דבמתני' קתני אם מכרה ונתנה קיים ומשמע דסילוק שכתב לה בעודה ארוסה לא מהני אלא בדיעבד ובנכסים שנפלו לה כשהיא ארוסה והיינו דקאמר אם כתב לה מן האירוסין ומן הנישואין כלומר שסילק עצמו נמי מנכסים שיפלו לה אחר הנשואין פלוגתא דב''ש וב''ה היא:
על דעתון דב''ש תמכור. לכתחילה דהא לב''ש דאמרי בריש פירקין דלעיל בנכסים שנפלו לה משנתארסה מוכרת לכתחילה אפילו בדלא כתב לה ולדידהו מהני תנאה דהכא דאפילו בנכסים שנפלו לה אחר שנשאת תמכור לכתחילה:
על דעתון דב''ה. דאמרי התם דאינה מוכרת לכתחילה בנפלו לה משנתארסה ובנפלו לה משנשאת אפילו בדיעבד מכרה בטל מהני תנאה דהכא לנכסים שנפלו לה משנשאת דבדיעבד מכרה קיים. א''נ כתב לה מן האירוסין ומן הנשואין שכתב לה עוד פעם שנית לאחר הנשואין דין ודברים אין לי עמך ותרווייהו אנכסים שנפלו לה משנתארסה קאי והא דקאמר לב''ש תמכור אע''ג דבלאו תנאה לב''ש מוכרת לכתחילה העיקר לא בא להשמיענו אלא לב''ה דאע''פ שכתב לה גם מן הנשואין אפ''ה לא תמכור לכתחילה אלא בדיעבד הוא דמכרה קיים:
רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. כָּתַב לָהּ. דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִיךְ. וְנָפְלוּ לָהּ לְאַחַר מִיכֵּן. מָהוּ. וְיֵשׁ אָדָם מַתְנֶה עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. מִזְּכוּתוֹ אַתְּ לָמֵד חִייוּבוֹ. אֶלָּא לֹא כָתַב לָהּ שַׁנְייָה [הִיא] אֵין לוֹ אֲכִילַת פֵּירוֹת. הֲוֵי מִזְּכוּתוֹ אַתְּ לָמֵד חִיּוּבוֹ. רִבִּי לֵוִי בַּר חַייְתָא בְעָא. כָּתַב לָו. דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִיךְ הָעֲתִידִין לִיפּוֹל לִיךְ. מָה הֵן. וְיֵשׁ אָדָם מַתְנֶה עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בָעוֹלָם.
Traduction
R. Jérémie demanda devant R. Zeira: si le mari s’est engagé par écrit à ne rien réclamer des biens de la femme, et qu’après cet engagement (après le mariage) la femme a hérité de certains biens, le mari se trouve-t-il aussi évincé de cet héritage? -Non, répondit R. Zeira, puisque l’on ne peut pas établir de condition sur ce que l’on ne possède pas encore (et le mari l’acquerra). R. Aboun b. Hiya observa devant R. Zeira: du droit de possession qu’a le mari sur les biens de la femme (qu’elle ne peut vendre), on conclut que, par contre, il est responsable des biens; si donc il s‘est engagé une 2e fois par écrit envers sa femme (après le mariage) à ne rien réclamer, c’est qu’il voulait se retirer aussi la faculté de prendre les revenus, tandis que, par le fait même du droit de posséder les revenus, on conclut l’obligation de les garder. R. Levi b. Haytha demanda (404)''V.J, traité (Nazir 2, 5) ( 52a); traité (Gitin 8, 1) ( 49b)'': si le mari a écrit (formellement) vouloir renoncer même aux biens qui doivent échoir plus tard à la femme (après le mariage), est-ce qu’une telle condition est admissible? -Non, fut-il répondu, il ne sert à rien de convenir d’une chose qui n’est pas encore présente (405)On ne peut établir des conditions au contrat que pour ce que la fiancée possède déjà.
Pnei Moshe non traduit
ונפלו לה לאחר מכאן. כלומר שכתב לה אחר שנשאה מהו שיסלק עצמו מנכסים שיפלו לה לאחר מכאן כמו שמסלק עצמו בכך כשהיא ארוסה:
ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו. בתמיה כלומר דכיון שנשאת יש לו זכות בה ולא מהני בה לשון סילוק דאינו ברשותו לסלק עצמו דידו כידה ולא דמי למסלק עצמו בעודה ארוסה:
מזכותו את למד חייובו. אדלעיל קאי אם כתב לה מן האירוסין ומן הנשואין דאמרינן לב''ה דאפ''ה לא תמכור לכתחילה וא''כ למה כתב לה עוד מן הנשואין הילכך קאמר דמזכותו שיש לו בנכסים שלא תוכל למכור את למד חיובו כדמפרש ואזיל:
אלא לא כתב לה שנייה אין לו אכיל' פירות. כלומר אלא לענין מאי כתב לה שנית מן הנשואין לפי שרצה לסלק עצמו ג''כ מאכילת פירות:
הוי וכו'. כלומר והיינו מזכותו את למד חיובו. ונראה דגרסי' להא דר' בון קודם בעיא דר' ירמיה ובעיא דר' לוי אחר ר''י דדמיין אהדדי:
בנכסייך העתידין ליפול ליך מה הן. כלומר דמיירי נמי שכתב לה אחר הנשואין דאי בכתב לה מן האירוסין הא מהני אפילו לנכסים שנפלו לה משנשאה כדפרישית לעיל בבעייא דרבי ירמיה אלא דר' לוי מוסיף שכתב לה בפירוש העתידין ליפול ליך מהו:
ויש אדם מתנה על דבר שאינו בעולם. בתמיה כלומר בסילוק לשון גרוע הזה אינו מועיל להתנות על דבר שאינו בעולם כ''א דוקא בעודה ארוסה אז הוא דמהני כדאמרן:
Ktouboth
Daf 52a
מָֽכְרָה פֵירוֹת מְחוּבָּרִין לְקַרְקַע. רִבִּי אָחָא אָמַר. כְּמוֹכֶרֶת פֵּירוֹת תְּלוּשִׁין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּמוֹכֶרֶת אֶחָד מֵעֲשָׂרָה בַקַּרְקַע. רִבִּי זְעוּרָא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. הַכּוֹתֵב שָׂדֶה מַתָּנָה לְאִשְׁתּוֹ אֵינָהּ מוֹכֶרֶת פֵּירוֹת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. 52a מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אֵילּוּ הֵן פֵּירֵי פֵירוֹת. פֵירוֹת. מוֹכֵר פֵּירוֹת וְלוֹקֵחָ קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. רִבִּי אִמִּי בְעָא. אִילּוּ אַחֵר כָּתַב לָהּ יֵשׁ לוֹ אֲכִילַת פֵּירוֹת. הוּא שֶׁכָּתַב לָהּ לֹא כָל שֶׁכֵּן. לֹא אָמַר אֶלָּא כוֹתֵב. אֲבָל מוֹכֵר לֹא. מַה בֵין כּוֹתֵב מַה בֵין מוֹכֵר. עִולָּא הָיָה רוֹצֶה לְהַבְרִיחַ מְזוֹנוֹת מִן הָאִשָּׁה.
Traduction
Au cas cité par la Mishna, où le mari s’engage à ne pas même réclamer les revenus, si la femme vend les fruits encore adhérents au sol, d’après R. Aha, cette vente équivaut à celle de fruits détachés (et sera nulle, le droit du mari étant maintenu); selon R. Yossé au contraire, c’est comme si elle avait vendu 1/10 (une parcelle) de l’immeuble en raison de l’adhérence des fruits (et la vente est valable). R. Zeira ou R. Juda dit au nom de Rab: si un mari fait une donation d’un champ par écrit à sa femme, il ne peut plus vendre les fruits à un tiers (il n’en a plus la jouissance). Mais, observa R. Zeira, l’enseignement suivant (406)Tossefta à ce traité, ch 9 ne dit-il pas le contraire? Par revenus des revenus, y est-il dit, on entend qu’après avoir cédé les fruits et avoir acheté un immeuble pour leur montant, de ce dernier le mari pourra manger les fruits (or, ici, où l’homme a pour ainsi dire donné le champ, il est dit que le mari peut vendre les fruits; tandis qu’il est dit, d’autre part, que le mari n’a pas même droit aux revenus des revenus)? De même, demanda R. Imi (407)Cf B, traité Baba Batra 51q, si un tiers donne par écrit à la femme un terrain, le mari a droit aux revenus; à plus forte raison doit-il avoir ce droit s’il donne lui-même ce sol?
Pnei Moshe non traduit
מכרה פירות מחוברין לקרקע. אמתני' קאי אם כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ומכרה פירות המחוברין:
כמוכרת פירות תלושין. ואין מכירתה כלום דהא מפירות לא סליק נפשיה:
רבי יוסי. פליג דהוי כמוכרת אחד מעשרה בקרקע כלומר כמוכר' מקצת הקרקע הואיל ועדיין מחוברין הן ומכירתה קיים:
הכותב שדה מתנה לאשתו אינו מוכר פירות גרסינן. כלומר שאין לו אכילת פירות כדאמר בהדיא לקמן:
מתניתא אמרה כן. בתמיה וגירסת הרא''ש ז''ל מתניתא לא אמרה כן ותוספתא היא בפרקין דמפרש התם דברי רבי יהודה דס''ל מפירי פירות לא סליק נפשיה ואלו הן פירי פירות מוכר הפירות ולוקח קרקע והוא אוכל פירות והא הכא ככותב שדה מתנה לאשתו דמיא דהא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן וקתני דיכול הוא למכור פירות:
ואת אמר לא פירות ולא פרי פירות גרסינן. כדלקמן כלומר ולדידך דאמרת אינו מוכר פירות אפילו פירי אין לו:
רבי אימי בעא. נמי על הא דרב יהודה בשם רב אילו אחר כתב לה שדה במתנה יש לו אכילת פירות כדין נכסי מלוג שלה הוא שכתב לה לכ''ש:
לא אמר. הא דרב יהודה בשם רב לא אמרן אלא בכותב שדה מתנה אבל במוכר לה שדה יש לו אכילת פירות:
עילה. מצא הבעל שהיה רוצה להבריח מזונות מן האשה ולפיכך נתן לה שדה במתנה שתאכל הפירות והילכך אין לו באכילת פירות אבל במוכר לה שדה אמרינן זוזי הוא דאנסוהו למכור:
נִיחָא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה בְּשֶׁכָּתַב. דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִיךְ וּבַפֵּירוֹת. אֵין לוֹ אֲכִילַת פֵּירוֹת. אֲפִילוּ כָתַב. דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בְשָׂדֶה זוֹ וּבְפֵירוֹתֶיהָ. אֵין לוֹ אֲכִילַת פֵּירוֹת. נִיחָא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּנִין בְּשֶׁכָּתַב. דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בְשָׂדֶה זוֹ וּבְפֵירוֹתֶיהָ. יֵשׁ לוֹ אֲכִילַת פֵּירוֹת. אֲפִילוּ כָתַב. דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִיךְ וּבַפֵּירוֹתֵיהֶן. יֵשׁ לוֹ אֲכִילַת פֵּירוֹת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דָּמַר רַב זְעִירָא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. הַכּוֹתֵב שָׂדֶה מַתָּנָה לְאִשְׁתּוֹ אֵין לוֹ אֲכִילַת פֵּירוֹת. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. וְאֵילּוּ הֵן פֵּירֵי פֵירוֹת. מוֹכֵר פֵּירוֹת וְלוֹקֵחַ קַרְקַע וְאוֹכֵל פֵּירוֹת. מִכֵּיוָן שֶׁכָּתַב. דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִיךְ וּבַפֵּירוֹתֵיהֶן. לֹא כְּכוֹתֵב שָׂדֶה מַתָּנָה לְאִשְׁתּוֹ הוּא. אַתְּ אָמַר. לֹא פֵירוֹת וְלֹא פֵירֵי פֵירוֹת. הֲוֵי לֹא שַׁנְייָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה בְּשֶׁכָּתַב. דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עַל שָׂדֶה זוֹ וּבְפֵירוֹתֵיהֶן. בְּשֶׁכָּתַב. דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִיךְ וּבַפֵּירוֹתֵיהֶן. אֵין לוֹ אֲכִילַת פֵּירוֹת. וְדִכְוָותֵיהּ לְרַבָּנִן לֹא שַׁנְייָא. בֵּין שֶׁכָּתַב. דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִיךְ וּבַפֵּירוֹתֵיהֶן. בֵּין שֶׁכָּתַב. דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בַשָּׂדֶה זוֹ וּבְפֵירוֹתֵיהֶן. יֵשׁ לוֹ אֲכִילַת פֵּירוֹת.
Traduction
⁠—C’est que l’avis de R. Juda se réfère seulement à une donation du champ par écrit; mais en ce cas de vente, le mari garde l’usufruit des revenus. Pourquoi cette distinction entre le don et la vente? En cas de don, c’est un prétexte cherché par le mari pour échapper au devoir de nourrir la femme (elle a donc droit alors aux revenus, non en cas de vente). Il est évident que, selon R. Juda, le mari qui s’est engagé par écrit à ne rien vouloir réclamer des biens de sa femme, ni de ses revenus, n’aura pas droit aux revenus (408)La discussion ne porte que sur les revenus des revenus; mais si le mari a écrit ne rien vouloir de ce champ et de ses fruits, entend-on par là qu’il renonce seulement aux fruit actuels, ou même à ceux des années suivantes? De même, il est évident, selon les autres sages, qu’en cas d’engagement écrit du mari de renoncer aux biens de la femme ainsi qu’aux revenus, il n’a plus droit même aux revenus des revenus; mais si le mari a écrit ne rien vouloir de ce champ et de ses fruits, est-ce que la renonciation aux revenus des revenus porte aussi en ce cas sur l’avenir, ou non? On peut résoudre cette question à l’aide de ce que dit (ci-dessus) R. Zeira ou R. Juda au nom de Rab: Si un mari donne par écrit à sa femme un champ, il n’a plus la jouissance des fruits de ce sol; sur quoi R. Zeira observa qu’un autre enseignement dit le contraire; car il y est dit: Par revenus des revenus, on entend qu’après avoir cédé les fruits et avoir acheté un immeuble pour leur montant, de ce dernier le mari pourra manger les fruits; or (selon R. Zeira), cela revient à établir l’analogie entre l’engagement écrit du mari de ne rien réclamer des biens de la femme ni les revenus, et la donation écrite d'un champ à sa femme (dont il se détache tout à fait), de façon qu’il renonce même aux revenus des revenus. De même que, selon R. Juda, il n’y a pas de différence entre l’engagement écrit de ne rien réclamer des biens de la femme, ni de ses revenus, et l’écrit de donation du champ à la femme avec ses revenus, de sorte que dans les deux cas il n’a pas droit aux revenus; de même, selon les autres sages, il importe peu que le mari ait pris l’engagement de ne rien réclamer des biens de la femme ni de ses revenus, ou qu’il se soit engagé par écrit à ne plus avoir le droit sur tel champ avec ses fruits, et dans les deux cas il a droit aux fruits ultérieurs.
Pnei Moshe non traduit
ניחא ע''ד דר' יודה. כלומר הא פשיטא לן אליבא דר''י בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן שאין לו אכילת פירות דר''י לא פליג במתני' אלא בפירי פירות אבל מודה הוא דמפירות סליק נפשיה:
אפי' וכו'. אלא הא דקמיבעיא לן לרבי יודה אם אפילו בשכתב לה בשדה זו ופירותיה נמי אין לו אכילת פירות לעולם משדה זו או דילמא לא היתה דעתו אלא לסלק נפשו מפירות השדה שהיו באותו זמן שאמר משדה זו ופירותיה אבל מפירות שיהיו לאחר זמן לא סליק נפשיה:
ניחא ע''ד דרבנין וכו'. ע''כ גירסת הספרים משובשת ומוטעית היא דהרי בין לרבנין בין לר''י אין לו אכילת פירות ולא פליגי אלא בפירי פירות לכך נראה דגרסי' ניחא ע''ד דרבנין בשכתב דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן אין לו פירי פירות אפילו בשכתב דין ודברים אין לי בשדה זו ופירותיה אין לו פירי פירות. והבעיא אליבא דרבנן בפירי פירות כמו לר''י בפירות דהואיל בשדה זו ופירותיה קאמר איכא למימר דלא סליק נפשיה אלא מפירות שהן באותו זמן ולא מפירי הפירות:
נשמעינה וכו'. ופשיט לה הש''ס מדאמר רב יהודא בשם רב לעיל הכותב שדה מתנה לאשתו אין לו אכילת פירות ואקשי עלה ר''ז דמתניתא לא אמרה כן וכו' כדפרישית לעיל:
הוי. ש''מ מדמדמי ר''ז בשכתב לה דין ודברים בנכסייך ובפירותיהן לכותב שדה מתנה לאשתו דהוי כמו שמסלק נפשו משדה זו וכי היכי דלא שניא ליה לר''י דבתרוייהו אין לו פירות וכן נמי לרבנן בתרווייהו אין לו פירי פירות וגרסינן הכא נמי כדלעיל ודכוותיה לרבנן לא שניא וכו' בשדה זו ופירותיה אין לו פירי פירות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source